בן זמרה קברנה סוביניון 2006 אדום כהה, באף עץ קלוי, פרי אדום. גוף בינוני, טאנין קצת מחוספס וחד, תבלין ועץ מצטרפים גם לסיום היבש. נחמד אם כי יש בו מן הגסות - לטוב ולרע. אפשר לשתות עכשיו, הייתי מחכה איתו שנה. 80 ש"ח.

בן זמרה קברנה סוביניון רזרב 2006 גם כאן אדום כהה, האף שומר על קו דומה לקודם אם כי דווקא כאן הפרי נמצא לפני העץ, כשברקע קפה ופלפל שחור, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, הטאנין עדין יותר ומשולב טוב וכל זה נסוך על פרי מרוכז ועשיר. אפשר לשתות עכשיו, שנה-שנתיים בבקבוק יוציאו ממנו יותר לדעתי. 125 ש"ח.

יקב מעניין, עם סגנון משלו. לגבי המחירים: אישית הרזרב יקר לי, אבל אם אני מעמיד אותו מול אופציות אחרות מיקבים קטנים בטווח מחיר דומה, הוא לא נופל מהם מבחינת האיכות.

המדריכה הנחמדה לקחה אותנו לסיור לפי הדרך שעושים הענבים: התחלנו מחוץ לבניין המודרני ששוכן בנוף גלילי מלא כרמים, בנקודת קליטת הענבים. אחרי הפרדה מהשדרות הם עוברים בצינור פנימה למיכלי התסיסה. היקב הוא אחד הטכנולוגיים ביותר בארץ, ובאולמות עתירי הנירוסטה מועסקים ארבעה עובדים בלבד על מליון הבקבוקים שהיקב מייצר בשנה.

משם לחדר החביות, שהפתיע אותי משתי בחינות: הטמפרטורה עמדה על 16 מעלות בעוד שזכרתי חדרי חביות קרים בהרבה (למשל בטוליפ, בויתקין וברקנאטי), ובנוסף המקום היה מואר לחלוטין באור שמש. לא יודע אם זה טוב או רע ליהודים - מה שבטוח זה שאת התוצאה אני אוהב. היינות של היקב מתחלקים לשלוש קטגוריות: הזניים הפשוטים - מרלו, קברנה והשיראז החדש - שלושתם מתיישנים אך ורק בנירוסטה ולא רואים חבית, הקטיגוריה השניה כוללת את הפינו נואר ואת השיראז קברנה שמיושנים כעשרה חודשים בחבית. קטיגורית ה'על' כוללת את הבלנד יראון, אליו התווספו בבציר שעבר היראון סירה ובבציר הנוכחי אביבים החדש.

את הטעימות התחלנו ביין החדש של היקב, אביבים 2006 שפותח באף מלא פרי טרופי ולצידו וניל ורמז לקש. גוף מלא, פירותי ובשל, עם נגיעות קלות של טעם מהחביות שמוסיפות גם מעט שמנוניות למרקם וגם טעם של חמאה לקראת הסיום. כשהיין הושק וקראתי עליו שלושת-רבעי ויוניה עם רבע שרדונה, תשעה חודשים בחביות ו-15% אמרתי לעצמי שזה בדיוק ההיפך מהטעם שלי. עם זאת, הופתעתי לטובה - כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו. אישית בטווח המחיר של 77 ש"ח הייתי מעדיף את היראון סירה, אבל לחובבי הזן אני ממליץ לנסות.

את המרלו 2006 לא שתיתי מזמן, והוא בדיוק מה שאני רוצה מיין ב-40 ש"ח דרומה: פירותי, טעים ונעים. יובש אסרטיבי ומפתיע מגיח לקראת הסיום, וגורם לי לחשוב ששנה נוספת בבקבוק אפילו תשפר את היין. מחפשים משהו פשוט וחביב לשולחן הסדר? הנה היין שלכם (לצד הקברנה מאותה סדרה).

משם עברנו ליראון סירה 2004, שבניגוד לבציר הקודם יוצא השנה מוכן לשתיה, עם יופי של ריחות של תבלינים, פרי יער מעודן, גוף בינוני עם מרקם חלק וחמיצות עדינה ששוחים בפרי. עדין, אלגנטי וטוב. היין החביב עלי מהיקב. היקב (ובעיקר הסדרה הגבוהה) הצטרפו לעליית המחירים של הרבה יקבים אחרים בתחילת השנה, והמחיר של היראונים עלה ל- 92 ש"ח. בחנויות עדיין אפשר להשיג בכ-80.

 לסיום, יראון 2004. כתבתי עליו לפני חצי שנה שהוא עוד לא מוכן לשתיה, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה (אם כי הוא היה פתוח מהיום שלפני). כאן מרגישים ביותר עץ משאר יינות היקב, הוא מצטרף לפרי העשיר ולתבלינים שבאף, לטאנין המוצק שעל החיך ולסיום היבש. בין לבין משולב פרי לתבלין, והתוצאה היא יין מהודק ועשיר, שלדעתי יתחיל להראות מעצמו רק עוד שנה-שנתיים.

בגלל שלמי שמכיר את היקב לא חידשתי כלום - נקנח בחדשות: היקב עתיד לשחרר ברברה זני מהסדרה של הפינו נואר, ובנוסף מתוכננת הרחבה של המבנה על מנת להגדיל את הייצור לשניים וחצי מליון בקבוקים בשנה.

אחרי טקס התעוררות שכלל קפה חזק ומריר ונסיעה שקטה במזג אוויר מצוין, נפגשתי עם חברי פורום מתפוז ביקב ויתקין, שם קיבלו את פנינו שרונה (המנכ"ל) ודורון (היינן) בלוגלובסקי, ואסף פז, היינן היועץ. אחרי סיור מעניין בחדרי המיכלים, החביות והבקבוקים עם אסף, נתפנינו לשולחן הטעימות (אני מצרף בסוגריים את מחירי היינות המוזכרים).

חדר החביות ביקב

את כל יינות היקב מהבציר האחרון כבר טעמתי (כאן וכאן), אבל כאמור, יש מה לחדש. פתחנו במסע ישראלי לבן 2006 (60 ש"ח), שכבר הספקתי לשבח פעמיים. בעודנו נהנים מהיין נעלם אסף וחזר עם שלושה מיכלים מאולתרים, מלאים נוזל זהוב ועכור שהזכיר במראה בירת חיטה לא מסוננת - לא משהו מעורר תאבון. מסתבר שנפלה בחלקנו הזדמנות לטעום בנפרד את המרכיבים של המסע הלבן מבציר 2007, לפני הרכבת הבלנד. לא אכתוב רשמי טעימה על המרכיבים כי כל אחד ידרוש פסקה עם רוב שמות הפרי שאני מכיר, אבל בכל זאת הגוורצטרמינר הזכיר בעיקר מלון וליצ'י עם קצת מינרלים וחומציות טובה. הפרנץ' קולומבר היה פשוט חגיגה מתקתקה ומבעבעת קלות עם טעם מובהק של אשכולית וקליפת אשכולית, מרירות קלה ונעימה וחיוך שנלווה לכל לגימה. לא עזרו הפצרותינו לבקבק עבורינו ארגז מהיין הכיפי והקליל הזה. את הויוניה קיבלנו מהחבית (רק שליש מהויוניה שבבלנד רואה חבית), שהיה עם ארומות קליה ומינרלים, מרקם שמנוני וסמיך עם מעט הדרים, וסיום ארוך ומתובל - אופי של ויוניה.

דורון וחלק מהיינות שטעמנו

הפטיט סירה 2005 (96), (האח הצעיר של מודל 2004, זוכה הזהב הכפול בטרה-וינו) עדיין שומר על העוצמות מאז טעמתי אותו מהחבית, עם טאנינים מוצקים, פרי דחוס ומרוכז שאפשר לזהות כבר בצבע השחור-סגול שלו. תינוק של ענקים - הצטערתי שאין לי מקרר יין להחזיק בו בקבוק או שניים.

מכל שאר יינות היקב עליהם כבר כתבתי, אזכיר שוב רק את ויתקין בציר מאוחר 2005 (90), שלגימה קטנה ממנו מלבישה עליו אוטומטית את הכינוי המוכר - זהב נוזלי. מפנק, פירותי, דבשי ועם מספיק חמיצות שתאזן. הבקבוק שלקחתי האיר את ארוחת הערב של שישי.

זהב נוזלי - ויתקין בציר מאוחר

שוב תודה לאסף ולמשפחת בלוגלובסקי, על אירוח מכל הלב, ועל שגרמו לנו להרגיש חלק מהמשפחה. תודה נוספת גם לורד ברלל, עורכת אוכל בתפוז על ארגון הביקור.

לבנים

ריזלינג 2006 - חמצמץ, חד, מינרלי, עם פרי הדר ברקע. נחמד ושונה. לא דומה בכלל לריזלינג 2004, ולא מותיר לי ברירה אלא להסיק שהבקבוק שטעמתי אז כנראה סוטה מהכלל, או ששנתיים-שלוש יישון גורמות לו להפוך חברבורותיו. שווה בדיקה. מחיר 75 ש"ח (אני מציין מחירי מחירון).

מסע ישראלי לבן 2006 - אף פירותי ופרחוני, עם תפוחים ירוקים, אננס, ועוד פרי טרופי שלא זיהיתי, חמצמץ ומרענן בפה, קל, נגיש וכיפי. מזכיר במשהו באף את ירדן גוורץ. 60 ש"ח, קניה טובה.

אדומים

פינו נואר 2005 - פרי עדין ובשל באף עם נגיעה של פטריות וירקרקות קלה, גוף קל יחסית, ויובש במידה. במידה מסוימת מראה מאפיינים של הזן. 75 ש"ח.

קריניאן 2005 - גם במזיגה מבקבוק שרק נפתח - פצצה של ריחות שוצפת עוד לפני שמתקרבים לכוס, פרי פרי ועוד פרי, שזיפים, פירות יער ועוד. צבע שחור אטום לבורדו בשוליים, לצד הפרי יש גם רמז אדמתיות וקליה. גוף בינוני-מלא, טאנין ויובש במידה לצד פרי בשל ומתקתק, עשיר ומרוכז, סיום בינוני פירותי שנותן ביטוי לעוד קצת יובש. אחד היינות הישראליים הכי טובים שטעמתי, ומבחינתי כוכב הערב. 90 ש"ח. שווה.

עתידיים

קברנה פרנק 2005 - שחור אטום לאדום עז, באף ירקרקות אופיינית לזן עם פרי, תבלינים ומעט חבית. גוף מלא, המון טאנין ויובש והפרי עדיין לא נכנס להילוך. תיבול נעים ועוד השפעת עץ קלה, סיום ארוך, מתובל ויבש. לתת לו עוד שנה בבקבוק ולהנות.

פטיט סירה 2005 - שחור אטום לסגול בשוליים, באף פרי יער ותבלין, גם כאן הטאנין והיובש עדיין נותנים את הטון ולצידם פרי מרוכז ודחוס עם עוד תבלין, שממשיך לסיום ארוך ויבש. מזכיר במשהו את הפטיט סירה של כרמל. יין טוב ומעניין, שווה לחכות איתו ולעקוב.

קינוחים

בציר מאוחר 2005 - צבע זהב עשיר, באף המון פרי ופריחה. גוף מלא, מתיקות לא מוגזמת, מאוזנת יפה בחמיצות עדינה ואפילו נגיעה מרירה מאוד קלה. סיום בינוני-קצר ופירותי. זהב בבקבוק. 90 ש"ח (לחצי בקבוק), קניתי. בניגוד לחלק מהיינות האחרים מהסגנון, כאן המתיקות במידה סבירה ויש גם דברים שמאזנים אותה. מצוין.

מחוזק NV - אדום כהה, פרי בשל, גוף מלא, פרי מתוק, קליה, קרמל, ורמז קל מאוד למרירות, סיום בינוני ומתוק. היין עשוי טוב וטעים, מזכיר במשהו את המחוזק של הר אודם, אבל לטעמי פחות מעניין ממחוזקים אחרים שטעמתי, ובפרט חסרו לי התיבול והחריפות האופיינים לסגנון. 120 ש"ח.

וילהלמה שרדונה 2004

צבע זהוב אופייני לזן, באף פרי טרופי, הדרים, רמז קליל למינרליות, גוף קל עם פרי עדין, מביא לסיום קצר יחסית.

שרדונה מעניין, ללא מאפיינים בולטים של הזן, מיושן שבעה חודשים בחביות. רענן, ביטוי לא שגרתי של הזן, קצרת חסרה חומציות שתאזן את החיך, לטעמי.

וילהלמה גרנד שרדונה 2004

צבע זהוב, באף חמאה ונגיעת הדרים, גוף בינוני אך לא שמנוני, תיבול נדיב ועץ, מינרליות זנית טובה, סיום בינוני-ארוך, יבש ומתובל.

עשוי טוב, נותן ביטוי טוב של הזן, ושונה לחלוטין מהיין הקודם בעל הסגנון הפירותי. כאן האיזון יותר טוב לדעתי, והעץ לא משתלט אפילו שהוא מורגש מאוד.

מדוקברנה 2004

רובי עמוק, באף פרי יער, נגיעה של עץ ומשהו עשבוני. גוף בינוני, מרקם נעים ורך, קשת טאנין רחבה מולה עומד פרי, עץ ותבלין. סיום ארוך עם עוד טאנינים ועץ.

אלגנטי, מאוזן טוב ומהנה לשתיה. לא עוד יין עולם חדש צעיר, מוחצן ומפוצץ פרי - אלא מדבר בשקט, ואומר דברים שנעים לשמוע (אני לא מהקונים לפי מדליות, אבל מי שמתעניין היין זכה בטרהווינו, אשכול הזהב ופינגר לייקס בארה"ב). המחיר בסוף השבוע הזה הוא 145 ש"ח, מחיר רגיל 185.

מוסקט אלכסנדרוני 2004

צהבהב-זהוב, באף פרחים, ענבים ירוקים דומיננטיים לצד עוד פרי טרופי, גוף מלא, מתיקות גבוהה ועוד ענבים. סיום בינוני-קצר, פירותי ומתוק

אחלה קינוח, אפילו שיש לי בעיה בד"כ עם מאוד מתוק - מדובר ביין כיפי, נגיש וקיצי

וילהלמפורט

צבע רובי עמוק, באף שזיפים, קרמל, צימוקים, גוף מלא, מתיקות גבוהה, אלכוהוליות צצה לעתים. סיום בינוני בינוני ומתקתק

עוד קינוח חביב, הפעם דווקא בווריאציה חורפית ומחממת. לא טעמתי הרבה פורטים עד היום, אבל זה מצא חן בעיני ביותר עד עכשיו

מסתבר שהיקב פתוח בשבתות לא רק בסוף השבוע הזה, מומלץ בחום בחום - ולא רק בגלל היינות. מושב בני עטרות, אתר היקב (הזמני).

את פנינו קיבלה נטע, מנהלת השיווק של היקב בחיוך אדיב ועם מספר יינות פתוחים על הבר. בנוסף ליינות קיבלנו לטעום גם מהיין המחוזק בסגנון פורט של היקב - מחמם, מתוק וקרמלי, וגם מהגראפה שמזקקים שם. מהסיור ביקב עצמו מעניין לראות כמה קטנה כל האופרציה, שהופכת טונות ענבים לכ-55,000 בקבוקי יין בשנה. ברצוני להודות לנטע, לרועי, ולאנשי הכפר המקסימים על אחלה ביקור ועל בוקר מהנה. עוד על היקב

בחוה"ם מרכז המבקרים פתוח בין השעות 10:00-17:00, בשבתות וחגים 11:00-16:00. בנוסף, במהלך החג על קניית שלושה בקבוקי יין היקב נותן במתנה בקבוק נוסף. יקב טוליפ,, כפר תקוה  (7 דקות מצומת יגור), 049830573

רקנאטי סוביניון בלאן 2006 - טעימה מוקדמת

צבע קש, באף עשבוניות, מינרליות ונגיעת לימון. גוף בינוני-קל, חמיצות נדיבה מגובה במינרליות מלוחה מעט, עוד עשב. סיום בינוני-ארוך ממשיך באותו קו של הפה

מרענן, פריך, ונעים. בארבעים ש"ח נותן תמורה טובה. הסוביניון בלאן מציג יותר את הסגנון המינרלי לעומת נציגים פירותיים יותר של הזן, ולכן לטעמי יתאים יותר לצד מנות פתיחה כגון דגים, ופחות לשתיה בפני עצמו

רקנאטי רוזה 2006 - טעימה מוקדמת

הבקבוק היפהפה מכיל יין בצבע וורוד עשיר, באף המון פרי, מלבד תות גם פרי טרופי, נגיעה של עשבי תיבול. בפה קשת רחבה של פרי מתקתק לצד חמצמצות עדינה, אולי רמז לדבש, המביאים לסיום קצר-בינוני

96% קברנה פרנק, 4% ברברה. היין שונה מהרוזה שיצא לי לטעום עד כה, ושם יותר דגש על פירותיות מתוקה מאשר על חמצמצות. הסכמתי עם לואיס שהיין יתאים יותר לקינוח מאשר למנה ראשונה. משהו בפה עדיין לא יושב טוב, החומציות לא תמיד יושבת היטב לצד הפרי, אבל מאחר שהיין בוקבק לא מזמן אני חושב שעוד חודש-חודשיים בבקבוק ישפרו את האיזון ויצרו רוזה מעניין ושונה ביחס למקביליו

רקנאטי רזרב שיראז 2005 - טעימת חבית

אטום במרכז לכיוון סגול-בורדו בקצה, באף פרי שחור, מאובק ואדמתי משהו, פלפל שחור, גוף די מלא, חושף טאנין דומיננטי ולצידו פרי. סיום ארוך וטאני

היין עדיין צעיר והטאנין קצת משתלט, אבל מתחתיו אפשר לשים לב ליין בעל עוצמות המציג מאפיינים זניים טובים, ולדעתי יכול בהחלט להתעלות על אחיו הבכור, שיראז רזרב 2004 שמצא חן בעיני. את שאלת האיזון יפתור הזמן, ולא נשאר אלא לחכות בסבלנות

רקנאטי רזרב פטיט סירה - זינפנדל 2005

בורדו מעט סגלגל בשוליים, פרי אדום מלווה את האף, גוף בינוני, עגלגל, מרקם חלק ומלטף, מתיקות-פרי מגובה בשלל טאנינים רכים ועדינים, סיום בינוני מביא לידי ביטוי עוד פרי וטאנין מעודן

יין נגיש ונעים, מצליח לאזן את מתיקות הפרי בטאנין מעודן מאוד. לא שגרתי ומעניין. קניתי בקבוק

רקנאטי רזרב קברנה סוביניון 2004 - טעימה מוקדמת

שחור במרכז לסגול בשוליים, באף פרי דחוס, קצת סגור, עץ, רמז לפטריות ופלפל ירוק. גוף בינוני-מלא מציג עוד פרי וטאנין נדיב ורחב. סיום בינוני ויבש, עם עוד פרי. חדרור ארוך בכוס חושף שפע של פרי המחמיא היטב לקשת הטאנינים הטובים

פשוט מצויין. עדיין זקוק ללפחות חצי שנה בבקבוק לדעתי, על מנת לרסן מעט את הטאנין, אבל כבר עכשיו אפשר לחוש ביין עשיר ומורכב, שמשלב טוב בין טאנין, פרי ועץ - בסדר הזה. אחד הק"ס המקומיים הטובים ששתיתי, מחכה שיגיע לחנויות

רקנאטי ספיישל רזרב 2001

שחור במרכז הופך לרובי בשוליים, אף מפתה חושף שלל פירות, נגיעת אלון קלוי ומוקה. גוף מלא ועגול, טקסטורה חלקה ומעודנת, פרי נעים לצד טאנין שכבר אינו חד אבל עדיין בעל נוכחות ומחזיק יפה את האיזון, סיום בינוני ממשיך במגמה הפירותית והעשירה

רקנאטי ספיישל רזרב 2005 - טעימת חבית

שחור הופך לדיו בקצוות, פטל, שזיף, אלון קלוי, קפה, פלפל ירוק. גוף בינוני מלא, פרי ועץ באיזון טוב, טאנין עדיין חד, תבלינים, נגיעה מעט בוסרית-מרירה, סיומת ארוכה, ומתובלת ממשיכה עם הטאנין

מלבד ההזדמנות לטעום שני יינות מצויינים - טעימתם אחד ליד השני מהווה שיעור בהתיישנות יין, ובעקומת הלמידה של היקב. ניתן לשים לב שבבציר 2001 חשים ביותר פרי ובפחות עץ לעומת 2005. היין מבוגר, אבל בהחלט לא עייף, הטאנינים התרככו ואפשרו ליותר פרי לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין עוטפים אותו ומקנים אחיזה וגוף. הבציר החדש מלא חיים, בועט ועדיין לא מרוסן, אבל בהחלט אפשר לראות את הכיוון אליו הוא הולך להגיע - יין עוצמתי, מורכב ומפתה. פתאום 2008 נראית רחוקה מאוד

לסיכום, אני רוצה להמליץ על ביקור ביקב. תיאום טלפוני מראש מאפשר להם להערך טוב יותר. בנוסף ליקב ולאנשים, החנות שם מציעה מחירים טובים, למשל סדרת הרזרב בטווח 60-70 ש"ח (למעט השיראז ב-79), ועוד. הפתיע אותי לטובה הק"ס 2005 מסדרת רקנאטי, שכבר טעמתי. היין מאוזן טוב, יבש אך פירותי, וב-45 ש"ח אני חושב שהוא נותן אחלה תמורה, ומתאים בעיקר לצד מנות בקר כמו איזה סטייק טוב, ואפילו המבורגר עסיסי - ופחות לשתיה בפני עצמו. הק"ס רזרב 2004 לדעתי הולך להתעלות אפילו על 2003 המצויין, ובכלל סדרת הרזרב העתידית מסקרנת מאוד, ושווה לעקוב אחריה

שוב תודה ליקב על האירוח, ושבת שלום לכולם