חינוך: פרס לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל הוענק השבוע למינהל החינוך באשדוד על פרוויקט הכיתות האקדמיות באשדוד. תלמידים מבתי הספר העל יסודיים זוכים לשיעורים ומפגשים עם מרצים. רעיון נהדר ואני מקווה שהפרוייקט רק יילך ויתפתח. יישר כוח.

ירוק: עמותת 'צלול', שיגרו השבוע מכתב תלונה לראש העיר בו טענו על כשלים חמורים של מינהלת נחל לכיש שבראשה עומ ראש העיר. המנהלת הוקמה על מנת להציל את הנחל אך בפועל היא יושבת בחוסר מעש מרגיז. כידוע ראש העיר נשפט בעבר ונמצא אשם בגין אחריותו לאי מניעת הזיהום בנחל. את האמת אני "מופתע" מהעומדים בראש עמותת 'צלול, מצילקר אתם מצפים לפתרונות?

חכמי חלם: העירייה יזמה בניית חוות סוסים למרות שהמבנה אינו חוקי וכעת היא מבקשת להרוס את המבנה. כמובן שהגורמים למחדל יכולות להיות מגוונות. בעל המבנה טוען שהסיבה היא שהעיריה רוצה להוכיח שהיא אכן אוכפת את חוקי הבנייה, למרות שהעירייה היא זו שאישרה את הבנייה. אבל למה להתעסק בקטנות. הרשיון להפעיל את חוות הסוסים ניתן לבעלים , יהודה אלמליח לצמיתות. נהדר שיש מישהו בעירייה או בחברת "חופית" שדואג לעתיד (אם לא לעתידה של העיר אז לפחות לעתיד של יהודה אלמליח). אין לי מושג מי הוא אותו יהודה אלמליח ואין לי מושג מה הוא נתן בתמורה לקבל לידיו אישור זה. למרות שאני די בטוח שהאישור ניתן לו בצורה 'עקיפה' בואו נאמר.

אלימות: אני מאמין שכולם כבר מעודכנים בכל פרטי הפרשה בא מצא את מותו, אייל פרץ ז"ל. ברצוני לשוחח על מקרה אלימות אחר וקשה לא פחות. הנער נתנאל מג'ר תלמיד כיתה ט' נפצע קשה במהלך מהומה ששהתפתחה כאשר חבורת ילדים התעמתה עימו ושני אחיו. הסיבות לפרוץ המהומה אינן רלוונטיות למה שיש לי לאמר. מה שאותי מדאיג זה שילדים בני 14 מסוגלים לכזו אלימות ועוד בזמן שהמורים ניסו להפריד. התלמיד נדחף מגובה של 2.5 מטרים ולאחר הנפילה עדיין הושלכו אבנים לעברו. העניין הוא לא מי אשם אלא איך מגיעים למצב בו חבורת ילדים תוקפת ילד בעצמה כזו. מה שמדאיג זה שבגיל צעיר כל כך האלימות כל כך קשה, מה יהיה עם הנערים הללו בגיל מאוחר יותר? אני מקווה שהרשויות אכן ידאו לטפל בילדים הללו ולאו דווקא על ידי הרחקה ממוסד הלימודים אלא בעזרת חינוך נגד אלימות.

הונאה: שלושה מקרים בולטים של הונאה: יו"ר ועד העובדים וקצין בתחנת הכיבוי באשדוד נהג לקחת רכבים ציבוריים, להעביר כבודות מסויימות כדי להרוויח פרוטות נוספות כמובן בזמן שבזמן הזה הוא דייוח על כך שהוא אכן עובד. בנוסף עובדת באלתא אשר קיבלה שוחד תמורת ביצוע טובות כלשהן. המשותף בשני המקרים הוא ששני העובשים נותרו במקום עבדותם. בנוסף סגן מנהל סניף בנק אוצר החייל קיבל עונש מאסר בפועל לאחר שמעל ב2.5 מליון ש"ח. פשוט מקוממת המחשבה שלא אף אחד משלושתם אמור להגיע למצב של חרפת רעב. אני בטוח שתלוש המשכורת החודשי שלהם עובד את ה"אלף דולר" כפי שהיה נוהג עמיר פרץ להכריז.

שונות: הגיל הממוצע לכלי הרכב באשדוד עומד על 7.7 שנים. מה שמציב אותנו במקום ה14 ברשימה הארצית.

במרינה אין שירותים. כן, יש לנו מרינה אבל אין שירותים. העיקר שעוד בניינים נבנים בכל פינה.  

ספורט: במחזור הקודם ניצחה מ.ס אשדוד את קרית-שמונה בתוצאה 2-0 מצמד של החלוץ המצויין, מקרייב. במחזור הקרוב יוצאת הקבוצה למשחק חוץ קשה בסכנין, כאשר כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון עלולה להכריע את גורל הקבוצה. נחזיק אצבעות.

דוגמאות? במסעדה שמאוד מנסה להחשיב את עצמה, ניסו לדחוף למשפחה שלי לא מזמן גמלא מרלו 2001 (!) במקום גמלא קברנה 2004 בטענה ש"נגמר ההוא וזה אותו דבר". הבעלים/מלצר החצוף גם הציב את זה בתור עובדה ועצרתי אותו שניה לפני שהפותחן היה בתוך הפקק וביקשתי ממנו בנימוס לשכוח מהרעיון המגוחך שלו. שניה אחרי זה הוא פתאום מצא קברנה (במילים אחרות - מחכה עם היינות הספק-מקולקלים שלו לפראיירים הבאים), וגם כאן הבציר היה 2003 ולא זה שביקשנו, אבל לא אמרתי כלום (פשוט כי אני מעדיף אותו). הייתי חושף את שם המסעדה אבל כנראה שהקרמה עשתה את שלה והיא נסגרה מאז (ולא לראשונה).

מצב היין במסעדות משתפר והולך, אבל היות ורובנו לא אוכלים במסעדות העילית על בסיס קבוע - ברמות הביניים המצב נע בין טוב מאוד לבין מגוחך. באירוע משפחתי קטן ומוצלח שנערך במסעדה של אחד המלונות היוקרתיים במטרופולין סביב ת"א עמד בכניסה מקרר / תצוגה בעל חזות מרשימה, כולל בעיקר יינות לבנים - בעיקר רמה"ג. לרגע התרשמתי ממבחר הלבנים עד ששמתי לב לבצירים. אני נותן דוגמאות ליינות שאני בטוח שלא ירוויחו מיישון בבקבוק (בניגוד למשל לשרדונה/ויוניה מיושנים בעץ שאולי כן יכולים להשתבח). גמלא סוביניון בלאן - 2005, ירדן מוסקט 2003 והיהלום שבכתר - ירדן גוורץ 2004. אני לא אומר שהיינות מקולקלים, אבל אני מוכן להתערב שהם משמעותית פחות טובים מבציר חדש, טרי ורענן.

בקצרה ובלי להלאות בדוגמאות נוספות - פשוט בקשו להסתכל על הבקבוק לפני שפותחים לכם אותו - ותחסכו אי נעימות.

קישור

יהי זכרו ברוך.

• סטראט-אפים שנמכרים והופכים לחדשות
• לשבת בשיעור על אסטרטגיה, שנושאו תעשיית התרופות ולשמוע את המרצה מסביר איך טבע היא החברה הגנרית הגדולה בעולם ואיזה אתגר היא מציבה בפני החברות האמריקאיות
• ללמוד שיעור על קבלת החלטות שכולו מבוסס על המחקר של כהנמן וטברסקי, זוכי פרס נובל לכלכלה (כהנמן זכה בפרס על עבודתו עם טברסקי ז"ל)
• והשיא היה היום: כנציג הכיתה שלי למועדון הטכנולוגיה אני מנסה לחבר בין סטודנטים לחברות היי טק. התקשרתי לבוגר של בית הספר שלי, כדי לשוחח איתו על אפשרויות להציג את החברה שהוא סגן הנשיא שלה בפני הסטודנטים. כשהסתיימה השיחה הוא פנה אליי בבקשה: "תוכל להציג אותי בפני חברות ישראליות? אני בטוח שהידע שלהן יעזור לנו לשפר את ההיגשים שלנו".

לא אחת נאמר שבחול אתה שגריר של המדינה. אני די מאמין בזה - כשרואים אותנו, הסטודנטים בחול, כמו התיירים בחול, כל מה שאנחנו משדרים מוסיף (לפעמים גם מוריד) ממה שחושבים על המדינה שלנו. זה נכון לכל מדינה, בייחוד לישראל.

מקרים כאלו גורמים לך להיות גאה שזו המדינה שאתה "שגריר" שלה.

ושיר

לאה גולדברג כתבה:

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה -

למלכה אין בית, למלך אין כתר

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר

אך שבעה ימים הורדים פורחים,

ושבעה ימים הטללים זורחים,

ושבעה ימים חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,

וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,

למלכה אין בית למלך אין כתר.

רק שבעה ימים חגים בשנה

ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים

ושבעה ימים שולחנות ערוכים,

ושבעה ימים הלבבות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים בתפילה,

ובנייך בנותייך חתן כלה,

וכל קבצנייך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,

למלך אין בית, למלכה אין כתר -

רק אחת בעולם את שבחך אמרה

וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,

לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,

מחורבן חומתייך כל אבן קטנה -

אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה

אנודה עם שיר ותיבת נגינה

לתנות דלותך הזוהרת.

חוה אלברשטיין שרה בביצוע קלאסי (youtube ללא קליפ)

עפרה חזה חידשה (youtube עם קליפ)

עדכון: גם ברי בביצוע שווה (YouTube ללא קליפ)

ועכשיו באה רות דולורס ויס ( כאן בראיון איתה בעיתון הארץ והדף שלה במייספייס)

"...עם פסנתר רוקע וקול שבור נכנסה וייס אל עומק הדיכאון התודעתי של גולדברג וניפצה לרסיסים את השיר הארץ הישראלי כפי שהכרנו אותו בעבר. עם טון ספק מתיילד ספק מתחנן, נותר כאן מעין קברט אינטימי ומרסק" (מתוך סינוגלר באתר NRG . לינק מעודכן לשיר)

זה לא בלוג מוסיקה, אך שעה קלה אחרי שיחת הטלפון לעיל, יש משהו מרגש בביצוע הזה לשיר שזו אחת הפרשנויות שלו: "ארץ ישראל תמיד נזקקה לדמות הנווד ולו רק כדי למקם אותה בפני ההיסטוריה כארץ נעזבת...משירי ארץ אהבתי", שכתבה המשוררת לאה גולדברג, ניסה להעביר משהו מתוך אותה חוויית זרות...חוה אלברשטיין נתנה לו, אי אז בשנות השבעים, אינטרפרטציה עליזה וצוהלת משהו(שם)

[audio http://cafe.themarker.com/nodes/t/372/009/file_0.mp3]

גם אל הקטע הזה, כמו אל רוב המוסיקה שאני מגלה בחודשים האחרונים הגעתי דרך עונג שבת -  בלוג המוסיקה של גיאחה (השיר הופיע בפוסט הזה).

סדנת תיאטרון

סדנת צחוק

קארטינג

מסעדה

לעוד ימי כיף חכו וצפו באתר.

חיפוש עבודה בחו"ל - אל תצפו שחיפוש עבודה בחו"ל יהיה לכם קל. יש מבחר יעדים לבחור בהם - יפן, אנגליה ארה"ב או ספרד. בכלל באירופה אפשר לעבוד כמעט בכל מקום עם אישורי עבודה מתאימים.
עבודה חוקית בחו"ל - אל תדאגו לגבי השגת עבודה חוקית בחו"ל, כל עוד מדובר במקצוע לגיטימי, וכל עוד יש לכם את כל הויזות והאישורים, לא אמורה להיות בעיה.
פורום עבודה בחו"ל - כאן תוכלו להעלות כל שאלה שתהיה לכם בראש בנושאי עבודות בחו"ל.

שלום חברים,

מטעמי נוחות, ייעול וגמישות פתחתי בלוג חדש היושב תחת הקישור:

www.blog.yuvalimcenter.co.il

פיד ה- RSS לפוסטים הוא:

http://blog.yuvalimcenter.co.il/feed/

בתקופה הקרובה אני מתכוון למקד את הכתיבה שלי רק בו.

בלוג זה (השראה במילים) ישמש כרגע לצרכי ארכיון בלבד.

תודה לכולם,

ולהתראות.

יובל

"התקדמות רצינית בשטח ניתוחי הלב חלה עם היכולת להקטין את פתיחות החזה.  "  - בשנים האחרונות חלו שינויים רבים בתחום הרפואה. שינויים אלו התבטאו הן בשיפור טכנולוגי והן בשיפור בסיכויי ההחלמה מניתוחי לב.

הנה כמה אתרים מומלצים בתחום הרפואה:

אסתטיקה - הכל על ניתוחים פלסטיים

כאבי גב - מורה של שיטת אלכסנדר

הבלוג עבר כתובת ומעתה הוא יהיה באתר הבא: ארם סמולינסקי. שם יש מידע יותר מקיף על ניתוחי לב וחיי האישיים.

להזמנה מהירה של סדנה מומלצת

1. סדנאות בישול, סדנאות אפייה או סדנאות אוכל אינן מתאימות לארגון בדרך כלל, ולכן נדיר שארגון ישלב אותן.
2. הנחיית סדנאות נעשית בדרך כלל על ידי מנחה קבועה, שיכול גם להעביר מספר סדנאות לארגון.
3. סדנאות הרצאות לעומת זאת כוללות מספר מרצים או מנחי סדנאות שמרצה במהלך יום עיון תימטי של החברה.
4. מרכז סדנאות לעתים מכיל מגוון רחב של אפשרויות למחפשים מנחים לארגונים.

1. סדנאות אומנות מחייבות עניין של אנשי הארגון בתחום האומנות הנבחר.
2. סדנאות אימון אישי יכולות להתאים לארגון עם מספר מועט של עובדים.
3. סדנאות אלכוהול משמשות לפורקן של אנשי הארגון, ויכולות להיות גם מעשירות.
4. ישנם גם סדנאות נישתיות יותר כגון סדנאות בישול בריא - במהלכן לומדים את רזי הקולינריה הבריאה, או סדנאות בישול כשר, שמציע מגוון תפריטים כשרים.
5. סדנאות במדבר מציעות שקט, שלווה ורוגע בנוף מדברי צחיח.
6. סדנאות בפסח או בחגים לארגונים צריכים להיות מוזמנים כמה חודשים מראש.
7. במהלך סדנאות בריאות לחברות הארגון יכול לשפר את בריאות ותפוקת העובדים.
8. סדנאות גיבוש עוזרות בארגון במידה ויש חיכוחים חוזרים בין העובדים או ההנהלה.
9. סדנאות דרמה, ובכלל סדנאות הבמה, משלבות אלתור, דמיון ואינטראקציה כדי להעביר חוויה מעשירה לעובדים בחברות.
10. גם סדנאות הומור יכולות לשלב תיאטרון במטרה לערב ולרגש את המשתתפים.
11. סדנאות פחות פופולריות בחברות כוללות סדנאות העצמה, סדנאות הרזייה וסדנאות התפתחות הפונות יותר לאנשים המעוניינים בעזרה עצמית ובאימון אישי.

אוטוטו תתחיל עונת בגדי ים 2008, וצפוי להיות קטלוג מהמם של מבחר בגדי ים חדשים. בינתיים, תוכלו להנות ממבחר בגדי ים 2007, קולקציה טובה מאוד.

יש כמה סוגי בגדי ים איכותיים בישראל:

גוטקס היא חברה מרכזית מאוד בתחום בגדי ים. האתר שלהם מציג בפלאש יפה את הקולקציית בגדי ים 2007.

בגדי ים של בננה הם גם מאוד פופולריים בקרב צעירות רבות. בבלוג זה מצאתי תמונות רבות של בגדי ים עם בר רפאלי כמדומני.

 גדעון אוברזון מתמחה בבגדי ים איכותיים בישראל.

go under מוכרים לכל מי שמכיר משהו על בגדי ים ומותגים מצליחים בישראל. הם מייצרים בגדי ים שנראים טוב ובאיכות גבוהה.

גם ל-H&O יש בגדי ים לא רעים - הכנסו לאתר שלהם ותראו.

לסיכום, דרך צפייה בתמונות קטלוג בגדי ים אפשר לבחור מתנה מהממת, זה אולי דורש השקעה, אבל בסוף זה משתלם!

שאלה מאוד נפוצה בפורומים אלכוהוליים היא 'אני צריך המלצה על...', וכמובן שרוב התגובות לשאלה כזו היא של אנשים חסרי אינטרסים בנושא. בלי לתת עצות למפרסמים, אפשר לציין שכל מי שחבר בפורום יותר מחמש דקות יוכל לזהות אם מדובר בתגובה אותנטית. מכאן ואילך אפשר למצוא דוגמאות לפרסום סמוי מוצלח יחסית שקשה לשים לב אליו, ועד לחובבנות שגם חוצה את סף הפתאטיות - וזו לא מילה שאני מחלק בקלות.

דוגמה א' - קוזה נרה

מדובר בליקר אניס שהתחילו לייבא לארץ, ונראה שמטרת הפרסום הינה חשיפה ראשונה למשקה, ויצירת יוקרה סביב המותג. לראשונה נחשפתי לשם ע"י משתמש חדש בפורום בתפוז. חיפוש בגוגל העלה דפוס מעניין. המשתמש השתתף בדיונים בפורום במגוון נושאים, כאשר לא כל ההודעות היו קשורות למשקה ובמבט חטוף היה נראה כאילו המשתמש פשוט ממליץ על משקה שהוא מאוד אוהב. בין השתתפות בדיונים רגילים בפורום, המשתמש פרסם המלצות לקוקטיילים עם המשקה, והציע אותו כהמלצה גם לאנשים שביקשו המלצה על משקאות אחרים לגמרי.

במקרים אחרים ניסה המשתמש ליצור באז סביב המשקה, וסיפר איך ש'הוא נמכר בבארים הכי נחשבים באזור ת"א והרצליה', או כאן למשל באופן נוח מאוד מישהו (משתמש חדש בפורום שזו הודעתו הראשונה) הרים להנחתה, שלא איחרה לבוא:

העובדה שגם אחרי שחברי פורום הביעו מורת רוח מהפרסום, תגובת המשתמש הייתה לספר כמה שהליקר טוב במקום להתייחס לטענות, ומשם עבר לפסים אישיים - מחזקת את הסברה כי מדובר במישהו שקשור ליבואן או למשווקיו, ולא למישהו מתחום הפרסום. מישהו פתח בלוג דבילי ומצחיק על המשקה, כנראה כמחאה על הפרסום הסמוי - אבל אל תטרחו ללחוץ על הקישור. לבקשת היבואן הוא התנדף. המאמצים לא הוגבלו לפורום בתפוז וניתן למצוא דוגמאות במגוון פורומים. רעיון גאוני היה לפשוט על פורומים של חתונות: קריאת השרשור הזה (מתוך רבים) גורמת לי לרצות לרוץ ולהתחתן עם האישה הראשונה שאראה רק כדי שאוכל להצטייד בבקבוקי הליקר לחתונה. שימו לב לניסוח שזהה לאחת ההודעות לעיל על הנ"מ והציפורים:

רציתי לתת עוד כמה דוגמאות אבל קוזה נורה סיפק לי די הרבה חומר, אז אוותר על "אסתי" שהמליצה כל כמה ימים על סדרת טבע החדשה של בנימינה והמערה (של בנימינה) בפורום יינות ישראל, ואזכיר בקצרה עוד "קמפיין":

דוגמה ב' - יינות של ברקן

טרי יחסית מהשבועיים האחרונים, במגוון פורומים התחילו לצוץ משתמשים חדשים עם סגנון דיבור של ג. יפית ("ממ איזה טעם עשיר מאוד מומלץ") ודחף בלתי נשלט להמליץ על יינות של ברקן, במיוחד סדרת הרזרב, כמו כאן:

לסיכום - האם מדובר באקטים פאתטיים של פרסומאים גרועים או קמצנים, או שמא מדובר ברעיון חדשני שיכול לייצר את ההייפ והבאז הכ"כ מבוקשים ולהכנס לתודעה שלנו בדרך האחורית? במידה רבה זה תלוי בנו, הצרכנים הניזונים מהמדיה האלקטרונית. קל יחסית לזהות את הניסיונות האלה, ולפחות עבורי, הם יוצרים אוטומטית קונוטציה רעה למוצר שמפרסמים (גם כשהוא טוב) - כי ברוב המקרים אם מנסים לעשות משהו באופן סמוי - יש לזה סיבה.

Green wheat - Blue sky, originally uploaded by yanec.

בנושא אחר, מצאתי חנות אלכוהול מעניינת ברשת - Wine Depot. משיטוט קצר מצאתי שם כמה מחירים לא רעים כמו גמלא ק"ס ב-59.9, מרלו דובב של סגל ב-69.9, קלו דה גת סירה ב-78 ועוד. בויסקי יש מבחר גדול, עם מעל 50 מאלטים ובהם דברים לא נפוצים כמו סדרת הפינישים של באומור, גלן דאלן, גלן קינצ'י, ארדבג 1977, לונגמורן, סקאפה, קלינליש, ועוד. המחירים (כמובן) לא יכולים להתחרות בדיוטי פרי, אבל חלקם ממש לא רעים ביחס לארץ, כמו גלנפידיך 12 ב-289, 15 ב-379 וכו'. למחירים צריך להוסיף דמי משלוח של 55 ש"ח, שאפשר לוותר עליהם באיסוף עצמי. למרות שמבחינה גרפית האתר לא מדהים, נראה כמו אחלה מבחר ומחירים סבירים, מתחרה ראוי ל- Winebar .

לכן הופתעתי היום למצוא כוסות סבירות במסגרת איזה מבצע לחג. בקיצור ולעניין 9.99 מצלצלים לזוג, ברשת שופרסל. לא מדובר ברידל או במשהו שמתיימר להיות, אבל הן גדולות יחסית, והצורה סבירה. מי שבמקרה צריך לתגבר את מלאי הכוסות ולא מתכוון להשקיע במשהו יקר - קניה טובה.

בין טיול לטיול צריך מקום לקצת מוזיקה, אז לפעמים יש לי חשק לשתף אתכם, חברי היקרים, במוזיקה שלא יצא לכם לשמוע עליה בדרכים אחרות (אני מכיר את המקורות שלכם...). הפעם: האלבום החדש של דויד פרץ- הייקו בלוז...

דויד פרץ הוא מוזיקאי, מפיק ויוצר מהמקוריים והמעניינים ביותר היום בארצנו הקטנה...

חלק מהשירים שלו יכולים להתכתב בקלות עם שירי הקונצנזוס של יום הזכרון בואכה יום העצמאות. אם רק תקשיבו להעברה: אופקים (הורדה חופשית), תוכלו בקלות לחבר את התכנים שתורגמו מהבלוז של מיסיסיפי להוויה הישראלית ואפילו למתקפת הקאסמים על שדרות בימים אלו (אסוציאציה אישית שלי...). אם שכחתי לציין, הוא גם כותב מוכשר...ואת הגיגיו בנושאי מוזיקה ונושאים אחרים ניתן למצוא בבלוג המעניין שלו ברשימות.

אבל אני פה כדי להמליץ על אלבומו החדש- "הייקו בלוז", שיוצא בימים אלו בלייבל העצמאי היס-רקורדס (כבר הזכרתי בעבר הוצאה שלהם - אני חושב שמגיע לי איזה דיסק חינם...לא ?!). מכיוון שלא שמעתי יותר מדי קטעים ואני מתבסס בעיקר על השיר הראשון שיצא (ניתן להאזנה כאן) ועל קטעים מהופעות, אני ממליץ לכם לקרוא את הדברים שנכתבו עליו באתר הלייבל. אחת הנקודות היותר מעניינות ביצירה הזאת היא הסיפור מאחורי תהליך היצירה וההפקה גם מצד הלייבל, אבל אולי יותר חשוב ומרתק- מצד האמן. ניתן לעקוב אחרי התהליך בבלוג שלו תחת הכותרת "הדרך להייקו בלוז" (שישה חלקים:1, 2, 3, 4, 5 ו- 6).

מבחינתי האלבום הזה משדר מעין עוצמה שקטה שכזאת, המון חוכמה ורגש שלא מוצאים בכל אלבום שיוצא כאן...בכל מקרה מדובר במוצר משובח ! אז רוצו לקנות (אני כבר הזמנתי עותק).

ולפני זה- צפו בטריילר...או האזינו לאלבום במלואו...

1. אני מכיר את גיסר מהמציאות הלא אלכוהולית, ואין לו מושג מי אני.

2. (אזהרת חננה) באחד הקורסים הכי קשים שלקחתי בתואר הממוצע היה 48. קיבלתי 80 והלכתי למועד ב'. קיבלתי 79 (האחרון קובע).

3. אוי, זה מפדח. בתחילת דרכי עם ויסקי, מצאתי בארון המשקאות מעלה האבק של ההורים קופסה שכתוב עליה Buchanan (ביוקאנן) - הבלאק אנד וייט המפורסם. איכשהו, תהרגו אותי איך, אולי בהשפעת השם בושמילס ואולי בהשפעת זה שאני קורא מהר ולא תמיד שם לב לפרטים, החלטתי שזה ויסקי שקוראים לו בושמאן. יום אחד הזמנתי בפאב ממלצרית (למזלי לא היה לה מושג מהחיים שלה בויסקי) בושמאן, והתעקשתי שתביא לי בושמאן ולא בושמילס, כלומר, שלא תתבלבל לי בטעות (עד היום אני לא מצליח שלא לדמיין את השיחה שלה עם הברמן, ועד היום אין לי מושג איזה ויסקי קיבלתי באמת).

4. ריסקתי את היד פעם בבי"ס יסודי. זה היה כשהגעתי עם אופניים ליום בטיחות בדרכים (אגב רשיונות מאוחרים, יאיר, למדתי לסוע על אופניים רק אחרי הבר מצווה).

5. אני כותב כמה שנים במשהו מקצועי, שלא קשור לנושא העמוד הזה.

אני מזמינה אותך לשניצל גריניס: עירא המטורף, אודיסאוס, וויין-אדיקט (שאני לא יודע אם אני יכול לפרסם את שמו), אתי וצפריר

הקדמה - חוש הטעם שלנו לא כזה משוכלל כמו שלפעמים נדמה לנו. הלשון יודעת לחוש בחמישה טעמים בלבד. אז איך בכל זאת אנשים כותבים ספרים שלמים על אוכל, ויסקי ויין למשל? האיבר שנחלץ לעזרת הלשון הוא האף. חוש הריח שלנו הרבה יותר מפותח והחוויה שאנו מרגישים כטעם מושפעת למעשה רבות מהארומה של מה שאנחנו אוכלים ושותים. לכן למשל כשמצוננים מרגישים שלאוכל יש פחות טעם

לחץ אדים - לכל חומר נוזל או מוצק יש לחץ אדים. למשל, אם מסתכלים על שלולית, למרות שלא ניתן לראות זאת, מולקולות של מים מהנוזל כל הזמן 'קופצות' לאוויר והופכות לאדי מים (אידוי), ובמקביל מולקולות של אדי מים מהאוויר כל הזמן 'קופצות' לנוזל בשלולית (עיבוי). כאשר הלחץ (החלקי) של החומר במצב הגזי שווה ללחץ האדים של החומר, אנו נמצאים במצב שיווי משקל, כלומר - האידוי והעיבוי מתרחשים באותו קצב. מים למשל רותחים במאה מעלות צלזיוס, אבל מתאדים גם בטמפרטורות נמוכות בהרבה - פשוט יותר לאט. אותו דבר מתרחש גם בכוס הויסקי

איפה הטמפרטורה? ככל שהטמפרטורה יותר גבוהה, האידוי מתרחש מהר יותר. אפשר להסתכל על זה בשתי דרכים

אטום-אטום (או גישה קינטית) - נוזל זה בעצם אוסף מולקולות די צמודות שנמצאות בבלאגן תמידי, "מטפסות" אחת על השניה, מתקרבות, מתרחקות, "מתנגשות", קופצות ועוד. טמפ' זה בעצם כמה מהר המולקולות זזות, או כמה אנרגיה קינטית יש להן. אם נסתכל קרוב לפני השטח של הנוזל, כמה שהמולוקולות זזות יותר מהר, יש יותר סיכוי שהן יקפצו החוצה מפני הנוזל, כלומר- יתאדו. כמה שהנוזל יותר קר, המולקולות נעות יותר בשאנטי ובזוּלה, והסיכוי שמישהי מהן תרצה לקפוץ החוצה יותר נמוך. יש לזכור שכדי לבצע קפיצה כזו המולקולה צריכה גם להתגבר על אנרגית פני השטח של הנוזל, נושא לדיון בפני עצמו. כמה שנקרר יותר- יהיה פחות אידוי, ולחץ האדים יקטן

המון אטומים (או גישה תרמודינמית) - בהסתכלות זו אנו לא מתעניינים במה שקורה בקטן (למעשה אם אני לא טועה את התרמודינמיקה גילו עוד לפני שידעו מה זה אטום), אלא מסתכלים על דברים כמו לחץ, טמפרטורה, אנרגיה כוללת, נפח וכו'. בהסתכלות כזו יש צורך להיוועץ בשני האדונים הנכבדים על שמם קרויה משוואת קלאוזיוס-קלפירון שמסבירה את התלות של שינוי בלחץ בשינוי בטמפ' ובעוד משתנים תרמודינמיים

סיכום - אם נחבר הכל ביחד נגיע למסקנה הבאה: קרח בויסקי גורם לו להיות קר. כשהויסקי קר, המולקולות בו נעות יותר לאט ולכן מתאדות פחות. כשיש פחות אידוי, לויסקי יש פחות ארומות. כשיש לויסקי פחות ארומות, מה שאנחנו מפרשים בתור הטעם שלו קטן ודועך, כלומר

בויסקי עם קרח מרגישים הרבה פחות את 'טעם' הויסקי

מי שלא אוהב טעם של ויסקי, וזו לא בושה, באמת יכול לשים בו קרח. אבל בנינו, לא עדיף פשוט לשתות משהו אחר? למי ששרד עד לפה: תיקונים, הערות והארות יתקבלו בברכה. לא, אני לא יודע למה ג'וני ווקר ממליצים לשתות את הגולד לייבל מהפריזר

להתראות,
יובל הרפז

כידוע לכולכם, אני חובב מוסיקה שלא עולה באותו קנה מידה עם המוסיקה שנוהגים להשמיע בעולם הנורמלי...

אבל בהחלט מדובר פה במשהו חשוב: שני קדר היא מעצבת ומוסיקאית ישראלית צעירה עם קול קסום ומכשף....כששומעים את השירים שלה מרגישים כאילו הולכים ביער אפל בלילה ערפילי -וזה דווקא כן קשור לטיולים

בכל אופן האלבום שלה מופץ וניתן להאזנה בלייבל חדש אותו מנהלים גיא חג'ג' הידוע בכינויו גיאחה) ובנימין איסתרליס (מורפלקסיס). הראשון ניהל עד לא מזמן את האתר "השרת העיוור" המציג ביקורות מוסיקה של גולשים, חדשות מוסיקה, פורום, מגזין ואוספי שירים מהשוליים הישראלים. השני יוצר ומפיק שהוציא כבר מספר אלבומים מעניינים. את סיפור הפקתו של הדיסק של שני קדר ניתן למצוא בבלוג שלהם.

לכו לקנות את האלבום (הוא מאוד זול ובלי דמי משלוח) או להאזין לשיריו...ה-מייספייס של שני קדר כאן

הצבע של הליקר הוא דבש-ענברי, בתאורה של הבר הוא הזכיר ויסקי אירי במראה. האף עשיר, בהתחלה מכה של אלכוהוליות, לאחר מכן ריח מתקתק של תפוז, ואז בעדינות מגיעה העשבוניות. היה שם משהו נוסף, ורק אחרי התלבטות קישרתי את זה לריח של האוניקם ההונגרי, כנראה שיש לשניהם מרכיב דומיננטי משותף, אבל כאן נגמר הדמיון. לגמרי. בפה הוא סירופי לחלוטין, סמיך ומתוק מאוד, מזכיר את הדרמבוי במרקם. טעמי דבש, תפוז, תבלינים ועשב, כולם מתחבאים מאחורי מתיקות גבוהה מידי. האפטרטייסט נותן אולי קצת יותר מקום להרגיש טעם חוץ מהמתיקות, אבל רק קצת. קוביית קרח שהוספתי הפיגה מעט מהסמיכות, אבל לא נתנה פייט ראוי למתיקות

כמו כל דג'סטיף שמכבד את עצמו, במיוחד ממשפחת העשבוניים, יש אגדה, יש מסורת של הרבה שנים, ויש מסתורין בדמות מרכיבים סודיים. למרבה הצער, הוא מתוק מידי לטעמי. במידה מסויימת אפשר לומר עליו דרמבוי פוגש אוניקם, ביחס של 1:5 לטובת המתוק יותר. החיפוש אחרי דג'סטיף עשבוני מריר, אבל קצת פחות מהאוניקם נמשך. על כוונת הטעימות נמצאת הבחרובקה

ארוחה על השולחן, הכוסות מוכנות, ברכה קצרה ואני שוקע לדקה לעולם אחר. צבע בורדו אלגנטי, אף עשיר בפרי יער. הגוף בינוני אך עדין, הטעם מתחיל בריבתיות, פטל, מתיקות גבוהה שאחרי רגע נותנת לחמיצות מעודנת אך מורגשת את הבמה. הסיומת ארוכה מאוד, ומציגה טאנין רך שדועך לאט ומשאיר רמז לפרי בפה, כמו אקורד סיום של יצירה שנשאר להדהד בחלל

למרות שלא שילמתי 80 שקל לבקבוק, מזמן לא נהניתי ככה מיין, שעלה רק 35. בחנות אלכוהול חיפאית חביבה התיעצתי פעם עם המוכרת על בקבוק, ובסוף החלטתי על השיראז-קברנה של הרי גליל, שלא היכרתי אז. הנימוק שלי לבחירה היה "אי אפשר לפספס אצלהם", והחיוך שלה הביעה הסכמה. גם הפעם, הרי גליל לא מפספסים